משיכת כספים מתאגיד עירוני לרשות הינה סוגיה בלתי פתורה. שני ה"דלתים" הינם דלתיים פתוחות. להלן; דיבידנד –"קבלת" כספים ע"י הרשות מהתאגיד. ודמי ניהול –"תשלומי" כספים מהרשות לתאגיד. תנועות הכספים מכאן ולשם, מביאים לא פעם לחשיפה בפני ביקורות מס הכנסה ובעלי אינטרסים נוספים, ולא פחות קריטי – מטשטשים תוצאות אמת של התאגיד ומעבירים את הדיון מהמהות לקצוות. כשאתה מגשש באפילה, רגל ימין שלך עלולה להיכשל ברגל שמאל.במאמר הקצרצר אנסה להדליק אור.
אתחיל דווקא בנושא דמי הניהול:
קביעת דמי ניהול גבוהים, מעבירה "יתרות" כספיות מהרשות לתאגיד ומאפשרת חופש פעולה מחוץ לטריטוריית תקציב הרשות. לטוב ולמוטב. דמי הניהול חייבים במס והגדלתם גוררת מס גבוה יותר. לעומת זאת קביעת דמי ניהול נמוכים מדי, גוררת את התאגידים לא פעם להפסד, לטשטוש תוצאות האמת, להפעלת לחץ על התאגיד להתייעלות ולצמצומים הפוגעים בטווח הקצר או הארוך ביכולת התאגיד לייצר עצמאות ותנופה. דמי הניהול בד"כ עומדים בין %2 ל %6 והם צפויים להיות נמוכים יותר בפעולות ורכש, וגבוהים יותר בשכר. אפשרי לקבוע גם מדרג דמי ניהול. מבדיקה מקיפה שערכתי, רוב התאגידים אינם מכלילים בדוחות שלהם מידע שקוף ומספק לגבי שיעור דמי הניהול או סכומי דמי הניהול.
אמשיך במשיכת כספי דיבידנד:
בתנועת הכספים הזו השחקן הראשון הינו רשות המיסים. משיכת כספי דיבידנד חייבת במס (מקובל %25 כמו מוסד ציבור), וזו בעצם "המכשלה" העיקרית העומדת בפני הרשות המקומית. נוספים על זה אינטרסים שונים כמו הנהלת התאגיד המבקשת לייצר יציבות כלכלית מול אינטרס הרשות להגיע לתקציב מאוזן. במקום שיש מספר רשויות משותפות, השותפה השולטת תבחן אפשרות קבלת כספים מבלי לשתף.
אז איך מרוויחים את כל יתרונות הדיבידנד מבלי להעביר פרוטת דיבידנד אחת מהתאגיד לרשות?
דרך אחת – נחשוב נבון יותר על התקורה מהתאגיד לרשות.
הוצאות תקורה יעזרו לנו לחסוך מס דיבידנד וגם מס חברות.
בתכנון הזה הרשות טוענת לחייב את התאגיד בשימוש בציוד ובתוכנות, הסתייעות בצוות העובדים והיועצים שלה כמו מהנדסים, מחלקות הכספים, הפיתוח, המשפטית וכיוצ'. אפילו שימוש ושכירות נכסי הרשות, יכולה להיות לפעמים גם אפשרות לא רעה. עיסקה חייבת אומנם מע"מ עסקת אקראי אבל יכולה לקזז מע"מ בגין הוצאות שיפוץ ובינוי.
אמליץ על הדרך הארוכה. קחו נייר עבודה ובחנו יחס השימושים בפועל. ניתוח עיסוקים של עובדים הסכמי עבודה וחלוקת ימים, וכמובן פרמטרים נוחים כמו יחס המכרזים שערך היועץ, או מחזורם. הייחוס צריך לעבור את "מבחן האדם הסביר" ולהיות עקבי בין שנים. ו"האדם הסביר" הוא לרוב לא מנכ"ל התאגיד או גזבר הרשות… אלא גורם אובייקטיבי ומקצועי. לתקוע חץ ולסמן עיגול זו שיטה חביבה, אבל מתאימה לתנועת הצופים.
נפעל לתשלום תקורה ישירות ע"י התאגיד ובכך נחסוך מע"מ אצל ספקים, ונחסוך מס שכר אצל עובדים. עובדים שלא "נחתכים" בסוף כל חודש, שיטת "העמסה" תקופתית תשאר בעינה ונזכור כאמור נייר מסודר. אגב, שווה לבדוק אפשרות לתשלום שכרם ללא מס שכר. בתאגידי מים קיימת הסדרה מפורשת.
דרך נוספת – נעביר עוד פעילות מהרשות לתאגיד. כזו שהיא "מפסידה" לרשות.
במסגרת דו"ח מבקר המדינה מחודש דצמבר 2012, הוטחה ביקורת על אסדרת הסכמים בין רשויות לתאגידים.
המבקר לא נתן כמעט פרמטרים ועד כה גם הרפורמה המתוכננת לגבי ההתקשרויות בין רשויות לתאגידים טרם הושלמה. משכך כיום, קיימת חופשיות כמעט מוחלטת בהעברת פעילות ופעולות לביצוע התאגיד העירוני כל עוד עומדים בכללי האצבע הבסיסיים של נוהל משרד הפנים, מומלץ להציג הסכמים מחייבים, בלווי יעוץ משפטי, בין הרשות לתאגיד המתנים קבלת פרויקטים שונים אשר בחלקם מפסידים ובחלקם רווחיים, כעסקת חבילה אחת.
לסיום, אין לנו כאן אלא המלצה על דברי חכמינו: סוף מעשה במחשבה תחילה.